1. רכבו של התובע חנה ביבנה, וכאשר התובע חזר לרכבו ראה רכב השייך לנתבעת 2 (להלן:"הגר"), המבוטח אצל הנתבעת 3 (להלן:"מנורה") ואשר היה נהוג בידי הנתבע 5 - מר יחיא גד עמר (להלן:"יחיא") רכב זה היה תקוע בחלק האחורי של רכב התובע.
לטענת התובע, טען בפניו יחיא, שנוהג רכב אחר - הנתבע 4 - מר איתמר נאמן (להלן:"איתמר") הדף את רכבו של יחיא לתוך רכבו של התובע ומכאן, נוצר- למעשה - הויכוח בין שני הנהגים - איתמר ויחיא- על מי יש להטיל האחריות לנזקים שנגרמו לרכב התובע - נזק הנתבע בתביעה זו בסכום של 4,950 ש"ח.
2. הגר והנתבע 1, מר שמואל נאמן, הגישו כתבי הגנה נפרדים, כאשר בפועל מובאות בשניהם אותן טענות - טענות שיש בהן, לדעתם לדחות את תביעת התובע.
ואלו הן, בקצרה, הטענות העיקריות המועלות על ידי הנתבעים הנ"ל:
א. א) ביום האירוע, נסע איתמר בכביש חד סטרי בו נתיב אחד לכל כיוון, כאשר מימינו נמצאו מכוניות חונות. עם הגעת רכבו של איתמר בסמוך לרכב התובע, יצא לפתע רכב מסחרי, השייך להגר, מתוך חניה שנמצאת בצד ימין של הכביש וחנה מאחורי רכבו של התובע.
ב) כתוצאה מהיציאה מהחניה של רכבה של הגר וסטייה לעבר מכוניתו של איתמר, נגרמה התאונה בין רכבו של איתמר ובין רכבה של הגר ובעקבות כך, נהדף רכבה של הגר לעבר רכב התובע ונגע בו קלות בלבד.
לכן, איתמר, אשר נהג ברכבה של הגר גרם לתאונה בלתי נמנעת בין שני כלי הרכב והאחריות רובצת על איתמר.
ב. הגר טוענת, שרכבה עמד מאחורי רכבו הכבוי של התובע, כאשר התובע היה בתוך הרכב. רכבה של הגר היה בעצירה מוחלטת ורכבו של איתמר סטה ימינה ופגע בעוצמה בצידו השמאלי של רכבה של הגר והדף אותו לעבר רכב התובע, אשר נפגע קלות בלבד.
לכן, סבורה הגר, שהאחריות לגרם התאונה רובצת על איתמר.
3. מהעובדות שהועלו על ידי הצדדים המעורבים בתאונה עולה, שאין חולק על כך שרכב התובע נפגע, בעת שהיה בחניה ובעת שהתובע לא היה בתוך הרכב ולכן, התובע גם לא יכול להעיד כיצד אירעה אותה פגיעה ברכבו - אם כי שני המעורבים בתאונה טוענים שהפגיעה הייתה קלה.
אין ספק, שבגין הנזקים שנגרמו לרכב התובע, על התובע לקבל פיצוי בהתאם לנסיבות, ברם המחלוקת בין הצדדים היא, על מי חלה האחריות לפצות את התובע - זאת לאור טענת הגר, שהאחריות רובצת על איתמר ואילו איתמר מטיל האחריות על יחיא.
4. לאחר שבחנתי את חומר הראיות ולאחר ששמעתי את הצדדים המעורבים בתאונה זו, אני קובע, שהעובדות והנסיבות - כפי שהצדדים העלו בפני- מצביעות על אחריות משותפת של שני הנהגים המעורבים ולכן, אני מחליט לחלק האחריות ביניהם באופן כזה, שכל אחד ישא באחריות לנזק שנגרם לרכב התובע בשיעור של 50% - זאת מהנימוקים הבאים:
א. א) כולם מסכימים, שרכב התובע עמד בחניה והתובע עצמו לא היה ברכב ולפי טענתו של איתמר, עמד הטרנזיט, שהיה נהוג בידי יחיא יחיא - אחרי רכבו של התובע.
איתמר טוען, הן בכתב ההגנה והן בעדותו בבית המשפט, שבעת שהגיע סמוך לרכב התובע, יצא יחיא לפתע מתוך חניה שנמצאת בצד ימין של הכביש וכתוצאה מיציאה זו וכתוצאה מסטיית הרכב לכיוון נסיעתו של איתמר - נגרמה התאונה ובעקבות כך, נהדף הטרנזיט לעבר רכב התובע ופגע בו קלות.
התובע צרף תמונות המשקפות את הפגיעה בחלקו האחורי של הרכב וממבט על פני התמונות, לא ניתן לומר שהפגיעה הייתה קלה.
ב) בעדותו בבית המשפט, מרחיב איתמר בעובדות ומעיד, שהגיע לפני מעבר חציה ועצר את רכבו על מנת ליתן לאדם לעבור ולאחר שהחל בנסיעה וכאשר כבר הגיע במקביל לטרנזיט - החליט יחיא לצאת לכביש בלי להסתכל. איתמר מודה, שבעת הזאת הוא זה אשר פגע בטרנזיט וכתוצאה מפגיעה זו חזר הטרנזיט אל מקום החניה ומעוצמת המכה, שפגע איתמר בטרנזיט - עף הטרנזיט על רכב התובע (ראה התיאור שתיאר איתמר
בעמ' 4 לפ').
איתמר הציג בפני בית המשפט מספר תמונות, שיש בהן כדי להציג בפני בית המשפט את מיקום עמידתם של הטרנזיט ושל רכב התובע (נ/1- נ/2), את הפגיעה של הטרנזיט ברכב התובע (נ/3) ואת המפגש בין רכבו של איתמר ובין הטרנזיט (נ/4).